הקמתה של מר"צ
עם תחילת שנות התשעים מצאו עצמם חברי חברי הסניף
בפני נסיבות חדשות. לקראת הבחירות לכנסת שהתקיימו ביוני 1992 התאדו מפלגות
מפ"ם, ר"צ ושינוי, והקימו את מפלגת מר"צ. לאחרונה נפלה לידי חוברת
מאת ויקטור שם-טוב בה הוא מבכה, במבט לאחור, את האיחוד עם מפלגות אלו והקמתה של
מר"צ, וכך כותב שם- טוב בין היתר:
במרוצת השנים השתנתה התמונה הסוציו- אקונומית, השתנתה ההוויה הן של
הפועלים בעיר והן של הקומונה החקלאית... ואז הוקמה מר"צ שפירושה המעשי היה
(בין היתר) שהקבוץ הארצי החליט (העדיף) עם קצת כאבי לב וקצת נקיפות מצפון, לפזר את
האקטיבה העירונית הוותיקה והנאמנה של מפ"ם – ("הנגועה ללא תקנה
בסוציאליזם המיושן והאנכרוניסטי") ולהחליף אותה בבעל ברית עירוני חדש. היה זה
בעל ברית מודרני ודינמי, המצוי בשורותיה של ר"ץ ובשינוי והחדור רוח בורגנית –
ליברלית מהוגנת התואמת כל כך את תקופת "קץ ההיסטוריה" שאנו חיים בה.[29]
סניף מפ"ם בקריית חיים הפך אמנם לסניף
מר"צ, אך במקרה זה המשיך, תרתי משמע, במלוא המרץ. תמונות שעמנו מאותה התקופה
מראות שלל פעילויות, פוליטיות וחברתיות, בהן שותפים מבוגרים וצעירים גם יחד,
ולכולם חולצות מר"צ (ראה תמונות מאוסף צבי ברנדסקי כאן). ואכן מר"צ נתפסה בציבור לקראת אותן
בחירות כאלטרנטיבה צעירה לפוליטיקה הישנה והמסואבת, היא זכתה בהישג שיא של 12
מנדטים בבחירות לכנסת, והייתה שותפה מרכזית בממשלה שהקים יצחק רבין. האחריות
והתמיכה בקיומו של הסניף נמשכה לפחות במשך העשור הראשון מצידה של המפלגה החדשה.
עזרה בקליטת עליה מרוסיה
בראשית שנות התשעים, עם פתיחת השערים ברוסיה
ובארצות נוספות שהרכיבו קודם לכן את ברית המועצות, קלטה מדינת ישראל גל עליה עצום,
ביחס לממדיה, שהגיע במהלך עשר שנים לכדי מיליון איש. חברי סניף קריית חיים, שזה
עתה סיימו את הפעלת פרויקט צוותא, התגייסו במלוא המרץ לפעילויות של קליטת עליה.
בית הסניף אירח מסיבות ומפגשי תרבות והסברה, ממנו יצאו טיולים להיכרות עם הארץ,
והתקיים בו אולפן לעברית. עולים חדשים רבים, כך רשום במכתב אל "חברי מזכירות
מפ"ם" מיום 3.7.1996, "רואים בבית הזה את ביתם השני". עוד אנו
למדים ממכתב זה שהם נוהגים לבקר במקום 3-4 פעמים בשבוע.[30]
אך החשוב אולי מהכל – במהלך הקיץ התארגנו חברי
הסניף לקיום קייטנה לילדי עולים, שארכה שבועיים. בעזרת עבודת מתנדבים, מקורות
עצמיים, השתתפות העולים במימון ועזרת מוסדות נוספים, הצליחו לקיים קייטנה בת
שבועיים לילדי עולים. למשל במכתב מתאריך 24.6.1996 כותבים חברי מפ"ם אברהם גלבוע, שולה רון וצבי ברדסקי ליו"ר מפ"ם: חנן ארז
ולמזכיר מפ"ם: ויקטור בליט על תכנית לקיים בתקופת החופש הגדול קייטנה של 12
ימים בחודש אוגוסט, בזמן חופשת הקיץ, לילדים בגילאי 7-14. לפי התכנית ישתתפו
בקייטנה זאת 60 ילדים, והיא תכלול טיולים, בילוי בבריכה וארוחות קלות. רובה של
הקייטנה תמומן מתשלומי המשתתפים, ועבודתם של חברי הסניף בארגון והפעלת הקייטנה
תיעשה כולה בהתנדבות, אולם בכל זאת נשאר סכום של כ 30% מעלות הפרויקט שיש לגייס.
ועד קריית חיים נרתם לעזור והם פונים למפ"ם הארצית להצטרף ולעזור גם כן.[31]
צבי ברדסקי מספר שההורים, שעלו לארץ דלים באמצעים
כלכליים, שמחו מאוד על ההזדמנות לעבוד ימים נוספים ולהרוויח כסף שהיה אז נחוץ להם
כל כך. ברנדסקי מוסיף שהרוסים שסבלו את נחת זרועו של המשטר וכלשונו "פחדו
מסטאלין", נזהרו לכן גם מהשומר הצעיר...
פוליטיקה ארצית ומקומית בשנות התשעים והאלפיים
שאלות פוליטיות מקומיות המשיכו להטריד את קהל
מצביעי מפ"ם (ובהרחבה: מר"צ) וחברי ה"משפחה" שהמשיכה בפועל
בהנהגת הסניף במשך שני העשורים האחרונים. כך למשל אנו מוצאים שבאמצע שנות התשעים
חברו לרשימה יהודית- ערבית מאוחדת, בראשה עמד ערבי נוצרי בשם עיסא ניקולא. יזמה
זאת מזוהה בעיקר עם שמו של דב צ'רנוברדה, איש השמאל ופעיל השלום הוותיק אשר מצא את
מותו באופן טראגי דווקא בפיגוע שהיה במסעדת "מצה" בחודש מרץ 2002. שמה
של הרשימה היה ו ם והיה זה שילוב האותיות "ו" של
הקומוניסטים עם "מ" המסורתית של מפ"ם. בבחירות אלו הצליחה הרשימה
להכניס לעיריית חיפה את המועמדים עיסא ניקולא ובלומה פינקלשטיין, ברנדסקי עצמו היה
חבר ברשימה ומופיע בכל הכרזות והפרסומים שלפני הבחירות. ברנדסקי מפרש שהקמת רשימה
זאת הייתה אקט פוליטי שנדרש עקב יחסם המתנכר של חלק מאנשי עיריית חיפה בשנות ה 90
למפ"ם.
בינתיים הלכה מפ"ם המקורית ואיבדה מזהותה
הייחודית וגם מעצמתה הארגונית והכלכלית. אחזקת הסניפים, כמו משימות נוספות, כבר לא
הייתה ברורה מאליה כפי שהייתה במשך שנים ארוכות לפני כן – כאשר הסניפים לא רק
שהתקיימו וקיימו שגרת עבודה אינטנסיבית יחסית, אלא אף קיבלו עזרה מפעילים חברי
קיבוץ לצורך מבצעים שונים כמו בחירות, או פרויקטים דוגמת ה"צוותאות".
מפ"ם התקשתה אף לשלם את עלות אחזקתם השוטפת של סניפיה, וכך החל תהליך סגירתם,
שלא פסח גם על חיפה והקריות.
סניף קרית חיים נשאר אחרון לאחרונים בין הסניפים
בקריות שלא נמכר או נסגר, ועדיין נותרה סביבו חבורת פעילים נמרצת וגם קהל אוהדים,
ומאז תחילת שנות האלפיים צויין כל אירוע פוליטי וכל מערכת בחירות במקום. בשנים אלו
פקדו את הסניף והקריה חברי כנסת ואישים אחרים ממר"צ, וביניהם יוסי שריד, נעמי
חזן, אילן גילאון, מיכל רוזין, אבשלום וילן, זהבה גלאון ותמר זנדברג, אך פעולתו של
הסניף כמוסד מפלגתי וחברתי נעשתה פחות ופחות "מובטחת". וותיקי הסניף
מציינים שיוסי שריד, בתקופת היותו ראש מר"צ, דאג תמיד כשהגיע רגע של אמת
להמשיך ולקיים את אחזקת הסניף. לאחר סיום תפקידו, עם או בלי קשר ישיר לכך, הגיע גם
דרכו של הסניף בבניין שברחוב בית אלפא לכדי עצירת הפעילות. כפי שאומרים חבריו
כיום: לאולם שנמצא בקומה השנייה אין מעלית, וגם לא מיזוג, וכיום מי ישתמש באולם
ללא מיזוג? מיקומו באמצע שכונת מגורים כבר אינו נראה טבעי עבור מוסד תרבותי או
ציבורי המקיים פעילויות שונות בשעות הערב, המפלגה שהייתה בעבר גוף חזק כבר שינתה
מאפייה ואולי גם מכוחה, וגם מושגיו של הדור הצעיר לגבי השתייכות פוליטית וחברתית השתנו.
המבנה של סניף מפ"ם שהיה בעבר ארמון לתפארת אינו מאושר כיום לשימוש – לפי
תקני הבטיחות העדכניים (בשל החלונות הגדולים והבלתי מוגנים במעקה בטיחות). הספרייה
על שם אמנון לביא הועברה לבית הספר בו מלמדת אחותו – תמר (לביא) שפירא, ביישוב
תמרת, ובעידן המחשב מי יודע עד כמה יקראו ילדי ישראל ספרים מודפסים בשנים הבאות.
יתרה מזאת, בשנת 2013 התנהל ויכוח ציבורי בקריה – כאשר הסתבר שעל גג הסניף הותקנו
אנטנות סלולאריות. תושבי השכונה דאגו לבריאותם, ואילו חברי הסניף איבדו למעשה את
היכולת להשתמש בו, בגלל סידורים טכניים הקשורים באנטנות ותופסים מקום גם באולם
הסניף.
ובכל זאת מתמידים אנשי ה"משפחה"
המפ"מית על קיום השותפות החברתית ביניהם באדיקות ומתוך חברות, וגם על קיום של
מחויבות פוליטית על תקן "שומר פעם – שומר תמיד". עד היום הם נפגשים,
ובמשך שנים אף תיעדו פגישות אלו בפרוטוקולים מפורטים. מערכות בחירות, חגים או
אירועים אחרים מצוינים בקריית חיים, ולעתים בהשתתפות פוליטיקאים בחירים
ממר"צ, ומנהיגים מקומיים מבקשים את תמיכתם ושותפותם.
רמי ושולה זילברשטיין מציינים בעצב כלשהו, בשיחה
עם חברי החוג, שכיום כשבניין הסניף סגור, כאשר הם רוצים לקים טקס שתיית לחיים
לכבוד חג, עליהם לשכור לשם כך מקום. אך נראה שחברי סניף מפ"ם לא יירתעו
מהקשיים ולא יפסיקו בפעילותם ובמחויבותם החברתית.
5. סיכום
במדינת ישראל חיים בשנת 2016 מעל שמונה מיליון
אנשים, ובקריית חיים אשר נשארה כל השנים כשכונה של חיפה מתגוררים כיום 30 אלף איש
בקירוב. כמו המדינה כולה, התפתחה גם הקריה, ומסביב לה כבישים דו מסלוליים, מחלפים,
מנהרות וקניונים. רק בתוכה נותרו עוד רחובות המשמרים את אפיה הקודם, ואולי גם את
מאווייהם ותכניותיהם של האדריכלים אשר תכננו אותה – עוד מימי המנדט הבריטי וראשית
המדינה.
אבל לא רק הקריה התפתחה והשתנתה, אלא העולם
כולו. המכוניות מהירות יותר ונגישות לכל נפש כמעט, הכבישים, כפי שכבר הזכרנו –
רחבים יותר, סדר היום שונה והעבודה נמצאת במקרים רבים רחוק מהבית, ולעומת זאת
המחשב והטלפון הסלולארי מספקים תקשורת מיידית כמעט לכל אדם ולכל יעד. גם המערכת
הפוליטית השתנתה, כיום ספק מהו תפקידם של הסניפים בעולמן של המפלגות, וגם המושג
"סוציאליזם" אינו נמצא כיום בשיא יוקרתו במדינת ישראל. תנועות הנוער אף
הן, מבלי להיכנס לניתוח מעמיק, כבר שינו מאוד מאפיין וממעמדן בחברה הישראלית.
קריית חיים, כמו ערים ויישובים אחרים, כבר אינה "הקריה האדומה" החוגגת
את אחד במאי, אשר כל תושביה וילדיה יוצאים לרחוב בימי חג. תיאורטיקנים של סביבה
ושל אדריכלות בעולם כבר כתבו שמזה חמישים שנים נמצא המרחב המכונה "רחוב"
בעולם המערבי בנסיגה רצופה, ואת מקומו תפס הקניון ומקומות בילוי ומפגש אחרים.
במבט מתוך הזמן והעולם בו אנו חיים עולה השאלה: מה
היה סניף המפלגה עבור חבריו? האם היה "מפקדת מילואים" שגייסה אנשים
הנאמנים לדרך פוליטית, בעתות מאבק ובשעת הצורך, או שהיה יותר חוג חברתי ומרכז
תרבותי? יעל שטרנברג תרשיש חושבת שהייתה זאת מסגרת של שותפות פוליטית אידיאולוגית,
"למפא"י הצטרפו כי היה כדאי, המפד"ל גם היא דאגה לאנשיה, ואילו
למפ"ם הצטרפו מי שהאמינו בדרכה". מדבריה של אסתר דובלין ששמחה שחברי
מפ"ם במקומה החדש פגשו בה והזמינו אותה לחבורתם ניתן אולי להבין שהסניף עבורה
היה שותפות פוליטית וחוג חברתי גם יחד. "זה היה גם וגם" אומר ללא היסוס
חנן ארז, ממנהיגי מפ"ם בעבר.
כך או כך נראה עולם זה כעולם של מחויבות אישית
ומעורבות חברתית, עולם בו התקשרויות חברתיות ופוליטיות נעשות לזמן ארוך, אולי לכל
החיים, ולא רק לתקופות ארעיות ובין מערכת בחירות לבאה בתור. עולם בו אדם מעורב
בסביבתו הקרובה, וממילא קשה לקיים קהילות שאינן חיות בשכנות – כפי שניתן לעשות
היום בעזרת אמצעי התקשורת שיש בידינו. חברי סניף מפ"ם קריית חיים היו במשך כל
שנותיו "מפ"ם העירונית", הם היו מנושאיה של הציונות הסוציאליסטית
ותנועת העבודה בפועל, משענתה ומקור כוחה.
שולה רון מדפדפת בין דפי אלבום התמונות שלה – כאן
מסיבה משותפת ליהודים ולערבים שהתקיימה בסניף בראשית שנות הששים, ושם טיול או מפגש
פעילים, כאן היא יושבת בוועידה לצד מרדכי בנטוב ובתמונה הבאה לצידו של יעקב חזן.
"איזה אנשים ואיזה חיים טובים" היא מציינת בחיוך מלא סיפוק, "טוב
לחיות חיים חיים שכאלה"!
נטע שפירא, 7/2016
ביבליוגרפיה
ספרים:
גנין, צבי: קרית חיים ארלוזרוב; נסיון באוטופיה עירונית 1933-1983,
תל אביב 1984
ניסו (בן יואש), חוברת זיכרון 1988
שושני, זאב: הוותיקים; קרית חיים – חמישים שנים ועוד, תל אביב 1991
שם-טוב, ויקטור: מפלגת הפועלים המאוחדת – סוף הדרך, תל אביב 1994,
עמ' 4-5
תמר הרצוג מצלמת, חוברת זיכרון (1992?)
ארכיונים:
ארכיון השומר הצעיר, יד יערי
ארכיון קריית חיים
ארכיון קיבוץ שריד
ארכיונים אישיים
ראיונות:
דליה סדן
יעל שטרנברג – תרשיש
רמי זילברשטיין
אסתר דובלין
חנן ארז
רוני אמיר (בן יואש)
צבי ברנדצקי
שולה ויוסי רון
נורית זינגר (אברמובסקי)
תמר שפירא (לביא)
צבי מצקביץ'
דב גן
משה טנא
תמונות
מסמכים שונים
תמונות מברנדסקי ורון