הסניף והקריה בשנות השבעים והשמונים

שאלות של זהות ושייכות

כאן המקום להתייחס לשלושה נושאים אשר העסיקו את הסניף ופעיליו במהלך שנות השבעים והשמונים, וקשורים בשאלת הייחוד או ההשתייכות למסגרות רחבות יותר. בעניין זה התלבטו חברי הסניף בשאלת השותפות עם מפלגת העבודה[16] חברי סניף מפ"ם בקריה היו ברובם מהמתנגדים לשותפות זאת, וכך חשבו לאורך שנות קיומה, אולם ייתכן והוויכוח נסב גם על שאלות מוניציפאליות ומקומיות, ולא רק על שאלות פוליטיות לאומיות.

המקרה הבולט, שהוא העניין הבולט השני שיש להזכיר כאן, הוא הוויכוח ארוך השנים בשאלת עצמאותה של הקריה או ההשתייכות לחיפה. כפי שהזכרנו למעלה החליטו תושבי הקריה עוד ב 1948 על הצטרפות לחיפה, אלא שהדילמה והמתיחויות לא נעלמו ולא דעכו. שיאו של הוויכוח התרחש ככל הנראה בשנים 1976-1977, כאשר רשימה ברשותו של זאב שושני אשר חרתה על דגלה את ההיפרדות מחיפה, התמודדה בבחירות המקומיות, וזכתה לתמיכה ואף לשותפות מצד מרבית אנשי מפ"ם ובראשם ניסן בן יואש,[17] אשר כתב שלא תהיה ברירה אלא לפעול למען הקמת "עיר המפרץ".[18] סיומה של מערכת בחירות דרמאטית זאת בחודש ינואר 1977 היה בכך שהשימה הנ"ל זכתה ב 48 אחוזים מהקולות, והייתה קרובה כפסע מזכייה בהגה השלטון, אלא שקואליציה בין הרשימה התומכת בהישארות בחיפה – המזוהה עם מפלגת העבודה, והרשימה הדתית בקריית חיים, הגיעה יחדיו ל 52 אחוזים מהקולות, והמצב נשאר כפי שהיה. רבים מחברי מפ"ם כיום מפרשים שהרשימות המזוהות עם מפא"י, ומאוחר יותר – המערך, ראו לנגד עיניהם במידה את קריית חיים כתגבורת חשובה בבחירות לעיריית חיפה, המבטיחה את ההגמוניה של תנועת העבודה בה, ובמלים אחרות: "כדי שאבא חושי יוכל לנצח בחיפה הוא היה צריך את קריית חיים". זאב שושני כתב בהספד לניסו בן יואש: "אנו אמנם ניצחנו כשקיבלנו 48% מן הקולות, אך נוצחנו על ידי הקואליציה הבלתי קדושה של מפלגת העבודה והדתיים ועל כך כבר אמר קהלת 'אין חדש תחת השמש'".[19] צבי ברנדסקי ורמי זילברשטיין מספרים שלאחר זמן התקיים תהליך פיוס בלתי נמנע עם מפלגת העבודה, וחברי מפ"ם חזרו לעמדות הנהגה בה. כמו כן הוקמה "ועדת השקל" למיסוי על שעוני מים, מקור שהופנה למימון פעילות ציבורית בקריה.[20]

שאלה נוספת של שייכות הייתה בתוך מפ"ם, בה התקיימו בעשורים אלה דיונים על השתייכות הסניפים שבסביבת חיפה לסניף מפ"ם "חיפה רבה". ממסמכים שונים אשר בידינו עולה כי במסגרת זאת, אשר הייתה מאין חוליה מתווכת בין הסניפים עצמם לבין מרכז מפ"ם, היה לסניף קריית חיים מעמד חזק יחסית, ובין הסניפים השונים שמטירת הכרמל ודרום חיפה ועד לקריות שבצפון (ואפילו סניף טבעון שסופח לחיפה לצורך זה) עמד הסניף בשורה הראשונה ואנשיו יוצגו והורגשו בכל המוסדות הרלוונטיים. אך עדיין נשאלת השאלה אם לא היה כאן גם משהו מאבדן העצמאות של הסניף המקומי, ואם במסגרת הפנימית של מפ"ם לא הייתה קריית חיים שניה לסניף חיפה המרכזי.

תקופה זאת, של אמצע שנות השבעים ואילך, מאופיינת גם בכניסתה של משמרת חדשה להובלת פעולות הסניף, באופן טבעי היו בסניף חברים הרשומים ליום פקודה, ואחרים שהיו פעילים באופן אינטנסיבי יותר. ממסמך משנת 1977 עולה שחברים בסניף זה מעל 240 חברים,[21] הנהגת הסניף כונתה אז בין חבריה בהומור "המשפחה הלוחמת", וכללה חוץ מניסו בן יואש בין היתר את תמר וגדי הרצוג ז"ל, וחברים נוספים איתם שוחחתי בהכנת עבודה זאת: אסתר דובלין, שולה ויוסי רון, רמי ושולה זילברשטיין, דליה סדן וצבי ברנדסקי. "משפחה לוחמת" זאת הוסיפה להוביל את פעילות הסניף בתחומים שונים גם בעשורים הבאים. דוגמא לכך הוא סיפורה של דליה סדן, בת קיבוץ עמיר שעברה לקריה כבר בשנת 1965. סדן מספרת שיום אחד בראשית שנות ה 80 באו אליה הביתה חבר'ה ממפ"ם ואמרו לה ששמעו שהיא בת קיבוץ, ורצונם למשוך אותה חזרה למפ"ם, וכך הצטרפה לקבוצת הפעילים. היא מספרת גם בגילוי לב שהצביעה לפני כן לד"ש ולר"צ, אך "כשהוקמה מר"צ זאת כבר לא הייתה בעייה".[22] צבי ברנדסקי הוא ילד ארגנטינה (1932) שבנעוריו לאחר ש"קרא קצת על מארכסיזם, נתפס לשומר הצעיר עד היום"... בראשית דרכו בארץ היה חבר קיבוץ ניר יצחק, אותו עזב עם אשתו בשנת 1962 ועבר לקריות. לקריית חיים הגיע בשנת 1970 ובשנת 1976 הצטרף לסניף מפ"ם, בו נהיה במהרה לדמות מובילה ואף למזכיר הסניף.[23]

בדף לחברי מפ"ם[24] פרסמה שולה רון דיווח מהמדור לעובדת השכירה. וכך היא כותבת בין היתר:

תכניות רבות וחלומות אשר מתגשמים באיטיות ובקשיים לא מעטים. לקראת החורף ולאחר "עונת המלפפונים" ננסה לתת תנופה גדולה ומחודשת לפעילותנו.

ולקראת פעילות זאת בח"צ, קיימנו לאחרונה שיחות אישיות – אינדיבידואליות עם כמה חברים אשר בהם אנו רואים את נושאי העול...

...כמתוכנן, קיימנו סדרת הרצאות אחת לשבוע בנושא: "תולדות הישוב" – מפי הח' דניאל רון (ובהמשך מפרטת לגבי הרצאות נוספות, נ.ש.) ...

...בסמינריונים (שלושה במספר) אשר התקיימו בגבעת חביבה לקחנו חלק פעיל. אין כמקום זה לבילוי יחדיו שישי – שבת לגיבוש החברה.

ערכנו טיולים ובילויים חברתיים במקומות שונים...

                          

בעלון מפ"ם חיפה שהתפרסם בערב ראש השנה תש"ם – 1979, נכתב במסגרת סקירה על הסניפים השונים כך:[25]

ק. חיים – סניף גדול, בעל עבר עשיר מעש ואירועים. סניף שגדל והתפתח בקרית הפועלים. מה המצב כיום – יש כאן פעילות מפלגתית סדירה ושגרתית. גדי הרצוג – מאנשי המקום מכהן כמזכיר הסניף. המזכירות מתכנסת לעיתים ומוסדות הסניף פועלים כסדרם. קיים חוג חברים פעיל שתורם רבות למען הסניף. מדי פעם הרצאות לכלל החברים על נושאים אקטואלים, אשר נותנות לחברי הסניף את האינפורמציה הדרושה על הנעשה בארץ, במפלגה ובעולם הרחב.

לסניף מועדון גדול, אולם רחב ידיים, אך איננו מנוצל למעשה, לשם קבלת הכנסות הוא משמש כאולם חתונות וכו'. בסניף יש ספריה עברית, בעיקר לנוער, אך אינה מהווה מקור ליתר עצמה פוליטית לסניף המקומי.

ובאמת היה הסניף ערב שינוי משמעותי, בו יחדל הבית שהוקם ברחוב בית אלפא לתפקד כ"אולם חתונות וכו'" (גם אולמות האירועים השתנו בינתיים...), ויחל פרויקט תרבותי משמעותי של "צוותאות ארציות", אשר לקריית חיים מקום של כבוד בו.

פרויקט הצוותאות הארצי והקמת צוותא קריית חיים

דב (דוביק) גן מקיבוץ כפר מסריק שהיה בין מייסדיו של פרויקט הצוותאות הארצי, ואף הוביל אותו בשנים הראשונות, ולמעשה – במחצית הראשונה של שנות השמונים, מספר שההנחות שעמדו ביסוד המיזם היו שאנשים מחפשים מקום מפגש ופעילויות תרבות בערב, שניתן לגבש בערים וביישובים שונים חבורה מובילה שתנהל ושתקיים מועדון "צוותא" מקומי, ואולי גם שכך ניתן יהיה לקרב ציבור נוסף למפ"ם. גן מספר שברוב המקומות לא היו בידי מפ"ם אולמות מתאימים בבעלותה וכן לא היה תקציב מספיק. אלעזר גרנות שהיה בשנים אלו מזכיר מדיני במפ"ם אמר לו: אנחנו ניתן לך את השם הטוב (של צוותא ומפ"ם ואתה תגייס כספים". ואכן היה צורך מתמיד בגיוס מתקנים ותקציבים מעיריות, מההסתדרות וממועצות מקומיות. אולם למרות הקשיים הלוגיסטיים הוקמו בתוך כמה שנים 26 מועדוני צוותא ארציים, שהיו קשורים בפעילותה של מפ"ם – מדימונה בדרום ועד נהריה בצפון. יש להעיר שמועדוני צוותא אלו לא היו דגם מקביל של צוותא הידועה בתל אביב, אשר פנתה גם לקהל צעיר יותר, אלא פנו בעיקר, לדבריו של גן, לקהל של בעלי משפחות בגיל 40 או יותר.[26]

גן זוכר לטובה את צוותא קריית חיים. לפי השיטה הקבועה בה נהג הוא הקים או התחבר לחבורה מקומית, שמשם ולאה לקחה על עצמה את הובלת הפרויקט, ואכן הייתה בקריה בשנים אלו כפי שהזכרנו חבורה מובילה ומגובשת, אשר הייתה לגרעין המוביל של מועדון צוותא המקומי. כמו כן נהנה הסניף מאולם טוב אשר היה בבעלותו, ולא נזקק לטובות מאחרים. ובאמת בראשית שנות השמונים החל הסניף בסדרת פעילויות אינטנסיבית, וניתן לראות זאת היום מהתכניות הדו- חודשיות שפורסמו ונשארו בידינו. בין האורחים שהוזמנו בשנים הראשונות ניתן למצוא את יצחק רבין, מאיר'קה פעיל, ד"ר רודי, נתן יונתן, נורית גלרון, חנן יובל, שלישיית המעפיל, דידי מנוסי, ירון לונדון, הרב אבידור הכהן, שלמה ניצן ועוד. כמו כן, עם פרוץ מלחמת לבנון בחודש יוני 1982, ניתן לראות שעניין הנוכחות הישראלית בלבנון הפך לנושא מרכזי בפעילויות ובדיונים שהתקיימו במועדון צוותא. במקביל לצוותא קררית חיים פעלו במרחב הקרוב מועדוני צוותא בחיפה ובקריית ביאליק.

במהלך העשור המשיך המועדון בפעילותו, והתכניות הדו חודשיות שהוצאו אז ונשארו בידינו כיום, מלמדות על פעילות עניפה ומגוונת, הכוללת מופעים ודיונים מסוגים ובנושאים שונים ומגוונים. בשלב מסוים הובאו לצוותאות מנהלים שהועסקו בכך בדרך כלל על ידי "ימי פעילות" של התנועה הקיבוצית, משאב שעמד אז לרשות מפ"ם, ולכן היו אלה בעיקר חברי קיבוצים. את סניף קריית חיים ניהלה באמצע שנות השמונים תירזה אלקנתי מקיבוץ יסעור, תוך שותפות הדוקה עם החבורה המובילה המקומית.

משה טנא, שהיה מנהלו של פרויקט הצוותאות הארצי בסוף שנות השמונים, מספר שחברי מפ"ם דאגו לספק אווירה חמה לקהל, הכינו עוגות בביתם, ועד. כך נוצר משהו מיוחד ש"לא היה במקומות אחרים".[27] טנא מספר על סמינרים שהתקיימו בגבעת חביבה, מרכז הסמינרים הארצי של השומר הצעיר והקיבוץ הארצי, ובהם קיבלו מובילי הצוותאות השונות הכשרה בנושאי ניהול ותרבות. אולם טנא, שלא כמו גן שהעריך שע"י פרויקט הצוותאות הצליחו חברי מפ"ם לפרוץ ולהרחיב את מסגרת ההשתייכות, חושב כיום שהייתה זאת תקווה מוגזמת. הוא מספר בהומור ציני משהו על המחשבה ש"אדם יבוא לצוותא ביום שישי, ויצביע למפ"ם ביום ראשון".

לקראת סוף שנות השמונים החל הפרויקט הארצי לדעוך. טנא מעריך שהייתה זאת ההסתדרות, שהשליטה בה לא הייתה כזכור מעולם בידי מפ"ם, שהחליטה לקיים פרויקט מתחרה, על ידי הפעלת אולמות מופ"ת. נראה שהתחרות וגם קשיי הארגון והתקציב התישו את כוחן של הצוותאות השונות, ולמעשה הסתיים פרויקט ייחודי זה עם סיום העשור. צוותא קריית חיים, אשר שכנה כאמור בבית שבבעלות מפ"ם ושהייתה לה חבורה מובילה מחויבת וחזקה, הייתה האחרונה שהחזיקה באזור חיפה. אולם חברי הסניף לא שקטו ולא נחו בתחום התרבות, ובמחצית הראשונה של שנות התשעים קיימו ביחד עם בית היינה הסמוך, מוסד תרבותי עמו היו בשנים ההם קשרים טובים של שיתוף פעולה,[28] חוג מטיילים אינטנסיבי למדי שטייל בכל רחבי הארץ. בהזמנות ובתכניות לטיולים עדיין נכתב "חברי צוותא קריית חיים".

[16] מפלגות מפא"י ואחדות העבודה התאחדו כבר בשנת 1965, ומערך משותף עם מפ"ם הוקם ב 1969, תוך שמירת המסגרות המפלגתיות אך תחת רשימה משותפת לכנסת.

[17] אשר הנהיג את הסניף לאחר פטירתו של אברמובסקי בשנת 1974

[18] וראה: זאב שושני: הוותיקים (למעשה זהו הנושא המרכזי של הספר), ניסן בן יואש: "בתחום המוניציפלי", עמ' 4-5, בתוך דף קשר פנימי של מפ"ם חיפה רבה, ספטמבר 1976. ארכיון השומר הצעיר, חטיבה 90 מיכל 310, תיקיה 3.

[19] מתוך הספד זאב שושני לנסים בן יואש ביום השלושים, 7.12.1988, מופיע בתוך: ניסו, חוברת זיכרון.

[20] ראיון עם רמי זילברשטיין 18.2.2016, ראיון עם צבי ברנדסקי, 11.4.2016

[21] ארכיון השומר הצעיר, חטיבה 90, מיכל 309, תיקייה 4.

[22] ראיון עם דליה סדן, 8.3.2016

[23] ראיון עם צבי ברנדסקי, 11.4.2016

[24] ראה הערה מס' 17.

[25] עלון מפ"ם חיפה, ערה"ש תש"ם 1979, ארכיון השומר הצעיר, חטיבה 90, מיכל 310, תיקיה 3.

[26] ראיון עם דוביק גן, 17.4.2016

[27] ראיון עם משה טנא, 26.4.2016

[28] ובין השאר מציינים חברי מפ"ם את מעורבותו של דוד הררי, מנהל בית היינה באותן השנים, בקשרי שיתוף הפעולה.