פינת יקר וכור היתוך – קריית חיים בשנים הראשונות

קריית חיים המוגדרת כיום כשכונה של חיפה נוסדה בתחילת שנות השלושים על אדמת "ג'ידרו" שבמפרץ חיפה, והייתה לראשונה בין הקריות שנבנו באזור בשנים שלאחר מכן. ראשון בקריה עצמה נוסד החלק המכונה כיום קריית חיים המזרחית, שהצעדים להקמתה החלו עוד בשנות העשרים, אך עקב מכשולים שונים החלה הבניה בפועל רק בראשית שנות השלושים. הקריה נקראה במהרה על שמו של חיים ארלוזרוב, המנהיג הציוני הנודע אשר נרצח בשנת 1933. חלקה הראשון של הקריה תוכנן ע"י האדריכל הנודע ריכרד קאופמן, אשר כפי שעשה ביישובים ובשכונות אחרים שתכנן[1] עשה שימוש בתפיסות מודרניות ונועזות וניסה לתכנן יישוב גנים, אשר כונה אחר כך בין השאר "אוטופיה עירונית".[2] בתיה הראשונים של הקריה תוכננו כך שיהיו צמודי קרקע, וככל שהדבר נראה היום "אקזוטי" - לכל אחד מהם מקום להחזקת משק ביתי קטן (בעיקר התאימו התנאים למשק של ירקות). שכונה זאת תוכננה עבור, או לפחות הורכבה בראשיתה, מפועלים או מתושבים מהמעמד הבינוני, אשר היו בימים ההם בעלי אמצעים צנועים, וברוח התקופה כונתה לכן "שכונת עובדים". בשנים הבאות נוספו לקריה תושבים מחיפה, עולים חדשים ועוזבי קיבוצים.
במהרה בהמשך, עם התחוללותה של העלייה החמישית, במהלך שנות השלושים, החל מפרץ חיפה כולו להתמלא ב"קריות" שונות שהלכו והתרחבו במהלך השנים הבאות. גם בקריית חיים תוכננה ונבנתה בהמשך שכונה נוספת, בחלק שממערב לפסי הרכבת (שקישרה בין חיפה ללבנון) ועד לים. גם שכונה זאת אוכלסה במהירות, על ידי פועלים, עולים ועוזבי קיבוצים. כמקובל באותם הימים התנהלו שכונות אלו כמאין יישובים קטנים בפני עצמם, וכל שכונה נרשמה כאגודת שיכון, אך פעלה בתחומים מסוימים כקואופרציה ממש, אשר מקיימת מוסדות לניהול עצמי, פעילויות תרבות ועוד.
קריית חיים נודעה כיישוב "אדום" ללא עוררין, ורוב חבריו השתייכו לציונות הסוציאליסטית, הצביעו למלגות הפועלים ועודדו את בניהם להיות חניכי תנועת נוער ציונית סוציאליסטית. ניתן לראות זאת בדבריה היפים של דרורה גפן (וינשטוק) גליק, בת הקריה ולימים חברת קיבוץ החותרים:[3]

באחד במאי – טובלת הקריה כולה בדגלים אדומים. בביה"ס – בית החינוך לילדי עובדים – מקנים ערכי תנועת העבודה הציונית והבינלאומית בסיפורים ובשירים ("עולם חדש נברא הקשיבו", "אחי כה לחי", "אבא אמר עוד לפני אשר מת"). בחולצות כחולות שוטפים בערב החג את רחובות הקריה ולמחרת – נוסעים להפגנה הגדולה בחיפה...
... פינת יקר שמורה בליבנו לכור ההיתוך שעיצב את אישיותנו בצד תנועות הנוער והמשפחה, שהיתווה את דרכנו הציונית – סוציאליסטית – ולא במרכאות.

ואילו יעל כספי, שהייתה חניכת קן השומר הצעיר המקומי בשנים 1935-1939 (גדוד משמר העמק), ובהמשך הדרך חברת קיבוץ עין דור, סיפרה:

איך קם הקן בקריה? למעשה הקים אותו יהושע פורטר מ"עין המפרץ" (למיטב הבנתי הקיבוץ עדיין שהה אז בקריה, כפי שידובר כאן בהמשך, נ.ש.) ...נפגשו אחר כך בחולות שם התנהלו הפעולות של הקן, אח"כ במחסן הבגדים של עין המפרץ ...אינני יודעת אם הנוער העובד נתמך יותר על ידי ההסתדרות, אותם הדריכו חברים מקיבוץ שדות ים. אני הייתי בהתחלה בנוער העובד. אח"כ הבנים כ"כ הציקו לבנות, שיום אחד התמרדנו, קבוצת בנות, ועברנו לשוה"צ. זאת היתה האידיאולוגיה שלי...[4]

הקיבוצים בקריה
מראשיתה של קריית חיים הייתה היא קשורה בקשר הדוק למספר קיבוצים, ובתחילה בעיקר לקיבוצים אשר הישבו בה והמתינו לרכישת קרקע עבורם להתיישבות במקום קבע, וביניהם עין המפרץ, כפר מסריק ואפק בשנות השלושים, ורשפים בשנות הארבעים. קיבוצים אלה הטביעו את חותמם על אפיין של הקריות, ובהקשר לסניף מפ"ם ולקן השומר הצעיר – היו ודאי קשורים לייסודם בקריה.
הקשר אל הקיבוצים המשיך בכך שרבים מצעירי קריית חיים אשר בגרו וסיימו את פרק החניכות בתנועת הנוער, המשיכו (הבוגרים שבהם – עוד לפני קום המדינה) לקיבוצים שונים שנקבעו כיעד להשלמה, ולאחר קום המדינה אף היו ממייסדי מספר קיבוצים בדרום.
כמו כן קלטה הקריה כפי שכבר נכתב גם תושבים ומשפחות אשר לאחר פרק זמן מסוים בקיבוץ החליטו מסיבות שונות לעזוב אל העיר, וקנו או שכרו דירות בקריה – שהייתה נגישה עבורם מבחינה כלכלית. תושבים אלה נשארו במקרים רבים נאמנים לדרך הסוציאליסטית מבחינה פוליטית, ושימרו מהרגלי החברותא, השיתוף, והמעורבות הפוליטית שאפיינו את תנועת הנוער והקיבוץ.
כאן המקום לומר שרוב אנשי הקריה השתייכו במשך השנים למפלגת הפועלים הגדולה – אשר לאורך מרבית השנים הייתה מפא"י, ולאחריה מפלגת העבודה, אך עם זאת נמצאה במשך גם קהילה משמעותית אשר הזדהתה ואף השתייכה להשומר הצעיר ולמפלגתו, אשר נקראה החל מינואר 1948 בשם מפ"ם (מפלגת פועלים מאוחדת). מפ"ם הייתה בשנותיה הראשונות המפלגה השנייה בגודלה בישראל, וכללה גם את הקיבוץ המאוחד ואנשי "אחדות העבודה". והנה אנו מוצאים בארכיון קריית חיים שני מכתבים,[5] מהתאריכים 4.3.1948 ו – 29.4.1948, בעיצומה של מלחמת העצמאות, בהם באים אנשי מפ"ם בשיח ושיג עם ועד קריית חיים ותובעים הקצאת מגרש הולם לבניית סניף למפלגה. וכך בין היתר הם כותבים שם: "אנו ועומדים כל התוקף על דרישתנו הקודמת: לא ייתכן שתדחקו אותנו לקרן זווית בעוד שמפלגת פועלי ארץ ישראל קבלה את אחד המקומות המרכזיים בקריה".[6]

חללי השומר הצעיר בשיירת יחיעם
זהו המקום להזכיר אירוע טראומתי ומשמעותי אחר שהתרחש באותם הימים, וליתר דיוק ב 27.3.1948 והשפעתו על קריית חיים ניכרת עד היום, והכוונה היא ל"שיירת יחיעם" למשתתפיה ולנופליה מבני הקריה. שיירה מפורסמת זאת אשר יצאה לעזרת קיבוץ יחיעם הנצור, בפרק הזמן שכונה לאחר מכן "שבוע השיירות" שבסוף חודש מרץ 1948, הותקפה מהמארב, והתוצאה הטראגית הייתה ש 47 מחבריה נהרגו ורבים אחרים נפצעו. בין אנשי השיירה היו רבים בני ותושבי קריית חיים, ובתוכם באופן טבעי הייתה נוכחות רבה של אנשי השומר הצעיר. מבין חללי השיירה היו כ 18 בני קריית חיים, ומתוכם חמישה חניכי השומר הצעיר חניכי השומר הצעיר. מאז ועד היום מציינים תושבי הקריה וגם אנשי השומר הצעיר בה את התאריך כמאין יום זיכרון נוסף. הספד מרגש שכתב צבי מצקביץ', אשר גדל בקריה ויצא בראשית שנות הארבעים להשלמה בקיבוץ שריד, לזכר שני אחיו הצעירים: דוד ויוסף, והוקרא באזכרה לחללי השיירה בשנת 2016, ניתן לקרוא בנספחים לעבודה זאת. רמי זילברשטיין, אשר ביחד עם אשתו שולה הינו עד היום מפעילי מפ"ם המרכזיים בקריה, שכל בקרב זה את אחיו.[7]

ההחלטה על הצטרפות לחיפה
שאלה מוניציפאלית בעלת השלכות מרחיקת לכת עבור קריית חיים הייתה לאורך כל השנים השאלה אם נכון ורצוי להיות שכונה של חיפה, או לחליפין להיות לישוב עצמאי. זאב שושני, אשר בעצמו הוביל בשנות ה 70 את המאבק שלא צלח להיפרד מחיפה, כותב בספרו לגבי הדילמה, כפי שהתבטאה בסמוך להקמת המדינה, בחודש מאי 1948.[8] שושני מתאר שמחייבי ההצטרפות לחיפה גרסו שלחיפה צפון עתיד גדול, ובציבור היהודי יוכלו הפועלים (דהיינו באופן מרחיב: תומכי מפלגות הפועלים) להיות לרוב – אם ייצטרפו תושבי קריית חיים לקהל הבוחרים בחיפה, ומנגד טענו תומכי ההיפרדות "חיפה תבנה בקריה בתי מטבחיים, מזבלה, וכו'. המסים יהיו כבדים, ותנאי החיים יורעו"[9] בסופו שלך דבר, באסיפה בהשתתפות 150 תושבי הקריה שהתקיימה בבית העם בתאריך 11.5.1948, רגע ממש לפני סיום המנדט הבריטי והכרזת העצמאות שבאה בעקבותיו, הוחלט להצטרף לעיריית חיפה. שושני מפרש שאלו שדגלו בגישה פוליטית – אוניברסאלית גברו על אלו שדגלו באינטרס המקומי את העיקר, אולם הוא בעצמו, ועמו גם רבים מחברי מפ"ם בקריה, השתכנעו בהמשך הדרך לתמוך בהיפרדות מחיפה, ולמרות שהדבר שלא עלה בידם, אך הוויכוח על כך העסיק את תושבי הקריה במשך שנים ארוכות.







[1] ולדוגמא נציין כאן חלק מעבודתו כמתכנן: המושבים נהלל וכפר יהושע, הקיבוצים עין חרוד ומשמר העמק, והשכונות הירושלמיות רחביה, תלפיות ובית הכרם, והערים עפולה, הרצליה ורמת גן
[2] גנין, צבי: קרית חיים ארלוזרוב; נסיון באוטופיה עירונית 1933-1983, תל אביב 1984. שושני, זאב: הוותיקים; קרית חיים – חמישים שנים ועוד, תל אביב 1991
[3] מכתב מאת דרורה גפן (וינשטוק) גליק, קיבוץ החותרים, אל גיורא פישר , ועדת חגיגות היובל לקריית חיים, מרץ 1983, ארכיון קריית חיים, קלסר 122.
[4] ראיון עם יעל כספי, בתוך חוברת לציון 60 שנים לקן השומר הצעיר קרית חיים, הוצאה עצמית, נמצא בין היתר בארכיון קריית חיים, קלסר 126.
[5] ארכיון קריית חיים, קלסר 184
[6] שם, מכתב מהנהלת סניף מפ"ם להנהלת ועד קרית חיים, 29.4.1948
[7] ואכן רמי ממלא כיום את תפקיד יו"ר יד לבנים בקריות. בנוסף היה זילברשטיין כאמור במשך השנים פעיל מרכזי במפ"ם וחבר ועד הקריה.
[8] שושני, זאב: הוותיקים, עמ' 30.
[9] שם, שם